החלטה בתיק בש"פ 6240/04

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21/6/04 בב"ש 91267/04 שניתנה על ידי כבוד השופט ח' כבוב לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ 40103.

נגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס לעורר 4 אישומים שונים בהם הואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה, תקיפה ושוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה. על פי הנטען באישום הראשון, העורר קשר קשר עם שני אחרים ועם רועי אבידן (להלן - "אבידן") כדי לחטוף את המתלונן ולשדוד אותו, המתלונן נכנס לרכבם ואלו חבטו בו, כבלו את ידיו ושדדו את ארנקו. באישום השני נטען, כי העורר איים על מאבטח בכניסה למועדון כי ידקור אותו. לצורך מימוש איומו קשר קשר עם אבידן והם נסעו למועדון מצוידים בסכין, בהגיעם המאבטח לא היה במקום. באישום השלישי נטען, כי בהזדמנות אחרת, לאחר שלא נתנו לעורר להיכנס למועדון, הוא תקף, ביחד עם אבידן, את המאבטח שהיה במקום. כתוצאה מן המעשים של אבידן נגרמה למאבטח חבלה של ממש. באישום אחרון נטען, כי לאחר ויכוח בין העורר לאבידן, דקר העורר את אבידן באמצעות סכין וגרם לו חבלה חמורה.     

בית משפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה כאשר בגוף ההחלטה פורטו הראיות השונות שהובילו את בית המשפט להחלטתו. עוד נקבע, כי לאור העבירות בהן העורר מואשם, חזקה כי הוא מסוכן לציבור ומכאן כי קיימת עילת מעצר על פי דין. בנסיבות המקרה ולאור עברו הפלילי המכביד של העורר נקבע שלא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר אלא במעצר בין כותלי הכלא. עם זאת, בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר. שירות המבחן נמנע, בשל מסוכנותו של העורר, מלגבש המלצה בעניינו. לאחר הגשת התסקיר קבע בית משפט קמא כי יש לשחרר לחלופת מעצר את הנאשמים האחרים שהואשמו יחד עם העורר, בעוד שאת העורר, בשל העובדה כי חלקו בביצוע העבירות חמור יותר (שכן מואשם ביותר עבירות מן האחרים) ולאור עברו הפלילי המכביד, יש לעצור עד לתום ההליכים כנגדו. 

בערר שלפני חולק העורר על קיומן של ראיות לכאורה, בעיקר בשל כך שבית המשפט קמא סמך מסקנה זו על עדותו של אבידן, חרף הבעייתיות העולה מעדות זו ולמרות שאבידן היה שותף לחלק מהעבירות. עוד טען העורר להעדרן של ראיות חיזוק הנדרשות לעדותו של אבידן, לפגמים שונים שנפלו במסדר התמונות שנערך למתלונן באישום הראשון ולאי מתן משקל ראוי לגרסת האליבי שהציג העורר אשר סותרת את עדותו של אבידן. בנוגע לאישום השני טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שלא נתן את דעתו לראיות אשר נוגדות את גרסתו של אבידן. באשר לאישום השלישי נטען כי הודעת אבידן, שהודה כי הוא זה שהכה את המאבטח, שוללת קיומן של ראיות לכאורה נגדהעורר ובעניין האישום הרביעי נטען שאין לבסס קיומן של ראיות לכאורה על עדותו הכבושה של אבידן.

אשר לחלופת המעצר טוען העורר כי לא היה מקום להבחין בינו לבין שני הנאשמים האחרים אשר שוחררו לחלופת מעצר. זאת, משום השניים האחרים היו דומיננטיים יותר ממנו (לגבי האישום הראשון) ועברם הפלילי מכביד אף הוא. עוד טוען העורר, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לתסקיר המבחן ולהמלצה של מומחה מטעמו לשחררו, בהרחקה מאזור מגוריו ובטיפול "מחנך ומדריך" של פעם בשבוע אצל ד"ר כהן. העורר הוסיף וטען שיש להביא בחשבון גם את העובדה כי משפטו לא יחל לפני חודש נובמבר 2004. 

דין הערר להידחות. העיון בחומר החקירות מעלה שקיימות נגד העורר ראיות לכאורה די הצורך להוכחת האישומים. לגבי האישום הראשון, קיימת הודעת המתלונן בצירוף מסדר זיהוי התמונות שנערך לו וכן הודעתו של אבידן. אכן נערך מסדר זיהוי תמונות ולא מסדר חי וכן לא ניתנה לעורר ההזדמנות לדאוג לנוכחות עורך-דינו אך כבר נקבע כי שני עניינים אלה עשויים להשפיע על משקל המסדר ולא על קבילותו (ראו: בש"פ 5980/01 רמזי קאסם נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 433). טענת האליבי שהעלה העורר הייתה, תחילה, כי בזמן השוד היה בבית לוינשטיין אצל אביו. לאחר מכן שינה את גרסתו וטען כי לקח את אביו מבית לוינשטיין בסביבות השעה חמש, טענה שנתמכה על ידי הוריו. יחד עם זאת מהודעת האחות בבית לוינשטיין עולה כי אביו של העורר שוחרר מבית לוינשטיין ביום השוד לכל המאוחר בשעה 14:45, שאז סיימה האחות את המשמרת שלה. טענה זו סותרת את טענת העורר כי הוציא את אביו מבית לוינשטיין בשעה 17:00 והיא גם אינה שוללת את האפשרות שהעורר נטל חלק בשוד (שהחל לאחר השעה 15:30), גם אם הוציא את אביו מבית לוינשטיין בשעה מוקדמת יותר באותו יום.

גם בנוגע לאישומים הנוספים קיימות ראיות לכאורה מספיקות. אלה כוללות בעיקר את הודעותיו של אבידן. האחרון אמנם היה שותף לחלק מן העבירות אך ניתן למצוא חיזוקים להודעתו בהודעותיהם של יהודה אלול ומנדל קטן, לגבי האישום השני, ובהודעתו של המתלונן, לגבי האישום השלישי. באישום הרביעי, להבדיל מן האישומים האחרים, אבידן אינו שותף לעבירה ועדותו אינה דורשת חיזוק. נכון הדבר שאבידן כבש את תלונתו, מה שעשוי לפגוע במשקלה של העדות, אך בכך אין כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה באישום זה.

נסיבות ביצוע העבירות דלעיל מצביעות על מסוכנותו של העורר, וזו מתחזקת לאור העובדה שלעורר עבר פלילי. על יסוד אלה ובהתחשב בכך שגם שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית קמא.

הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ח באב תשס"ד (15.8.2004).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: